Жили-были Сеня и Даня...
היה היו פעם סניה ודניה
בעיר גדולה גדולה, בבית חדש, בדירה בקומה הכי גבוהה גר לו ילד קטן בשם סניה. מהבית של סניה ראו את הגבעה. הנוף היה מאוד יפה. ומאחורי הגבעה היה ים.
חוץ מסניה, בדירה החדשה גרו אמא, אבא וחתול. ליתר דיוק לא חתול אלא חתלתול. לחתלתול קראו פוש. הוא הופיע אצל סניה לא מזמן. ממש ביום חנוכת הבית. פוש התרוצץ בחדרים שעדיין היו ריקים, הריח את האויר, וריחרח את פינות הבית ואחר כך אמא התחילה לסדר את הדברים ולהניח את הכלים בארון את הכלים. וסניה שיחק עם החתלתול ושמח שמשפחתו עברה דירה.
אבל אחר כך התעצב. בבית החדש הוא לא הכיר אף אחד. ובכלל לא גרו שם הרבה אנשים. מהחלון סניה היה יכול לראות את האתר בנייה. שם עבד מנוף. המנוף הסתובב והזיז את החבלים והווים ובנה עוד בית. ובערב הוא קפא ולא זז.
ופתאום סניה ראה כוכב. זה היה כוכב ממש קטנטן.הוא התמקם בנוחות על זרועו של המנוף וקרניו זרחו.
סניה טיפה סגר את עיניו, והכוכב מצמץ לו. זה הוא לו? או לא לו?
" ואולי הוא יגשים את המשאלה שלי?.. הלוואי שבבית החדש, שכרגע בונה המנוף, יגור ילד- בערך בגילי! אנחנו נפגש ונהיה חברים. הוא יהיה החבר הכי טוב שלי!" עכשיו הכוכב עוד פעם מצמץ ולאחר נעלם כאילו שלא היה "חבל!" סניה התנשף
ובמקום אחר, בבית ישן מאוד, בקומה הנמוכה גר לו ילד קטן בשם דניה. ישר אחרי הבית התחילה שממה. על השממה היתה ערימת זבל גדולה.
דניה גר עם אמו. והיה לו כלב בשם דיק. דיק ודניה לעיתים קרובות שיחקו יחד. יותר לא היה לדניה עם מי לשחק. בבית הישן ליד ערימת הזבל הגדולה מזמן לא נשארו ילדים. כולם מזמן עברו דירה. ודניה עם אמו נשארו. לא היה להם כסף לקנות דירה חדשה.
הלוואי שאבא היה חוזר! אבא נסע לעבודה. רחוק רחוק..
בחלון שבחדר הקטן של דניה, דניה ראה עץ זקן. זה היה עץ אורן. הוא גדל פה עוד לפני, שהופיעה הערימת הזבל הגדולה. ואפילו לפני, שבנו את הבית. ופתאום על הענף נחת כוכב גדול.
הכוכב הזה נראה ממש ענק. הוא התמקם בנוחות על המחטים הארוכים והירוקים, וזהר בחושך.
דניה טיפה סגר את עיניו, והכוכב הגדול מצמץ.
דניה חשב:"זה כוכב כזה... אני אבקש משאלה... אני רוצה, שאבא יחזור. ואני רוצה לגור בבית חדש. והלוואי שיהיה לי חבר".
הכוכב הגדול עוד פעם מצמץ, ואז נעלם כאילו שלא היה.
"אוף..." ודניה התנשף.
... ובבוקר העירו אותו קולות מתלהבים.
דניה! אבא חזר!
בן! נו... אתה כבד! אבא חיבק את דניה וניסה להרים אותו. – הכול בסדר? איך דיק? שמח? אני מצאתי עבודה חדשה! ואבא התחיל לצחוק. אנחנו עוד מעט עוברים דירה. אנחנו נגור בעיר גדולה, בבית החדש והגבוה. נסתכל מהחלון על הגבעות. ומאחורי הגבעות, דניה,- ים!
דניה חיבק את אבא חזק חזק ועצם את עיניו. ואחר כך פתח עינים ומהר הביט בחלון. היה בוקר, היה אור. אבל על הענף של האורן שוב ישב כוכב...
בעיר גדולה גדולה, בבית חדש, בדירה בקומה הכי גבוהה גר לו ילד קטן בשם סניה. מהבית של סניה ראו את הגבעה. הנוף היה מאוד יפה. ומאחורי הגבעה היה ים.
חוץ מסניה, בדירה החדשה גרו אמא, אבא וחתול. ליתר דיוק לא חתול אלא חתלתול. לחתלתול קראו פוש. הוא הופיע אצל סניה לא מזמן. ממש ביום חנוכת הבית. פוש התרוצץ בחדרים שעדיין היו ריקים, הריח את האויר, וריחרח את פינות הבית ואחר כך אמא התחילה לסדר את הדברים ולהניח את הכלים בארון את הכלים. וסניה שיחק עם החתלתול ושמח שמשפחתו עברה דירה.
אבל אחר כך התעצב. בבית החדש הוא לא הכיר אף אחד. ובכלל לא גרו שם הרבה אנשים. מהחלון סניה היה יכול לראות את האתר בנייה. שם עבד מנוף. המנוף הסתובב והזיז את החבלים והווים ובנה עוד בית. ובערב הוא קפא ולא זז.
ופתאום סניה ראה כוכב. זה היה כוכב ממש קטנטן.הוא התמקם בנוחות על זרועו של המנוף וקרניו זרחו.
סניה טיפה סגר את עיניו, והכוכב מצמץ לו. זה הוא לו? או לא לו?
" ואולי הוא יגשים את המשאלה שלי?.. הלוואי שבבית החדש, שכרגע בונה המנוף, יגור ילד- בערך בגילי! אנחנו נפגש ונהיה חברים. הוא יהיה החבר הכי טוב שלי!" עכשיו הכוכב עוד פעם מצמץ ולאחר נעלם כאילו שלא היה "חבל!" סניה התנשף
ובמקום אחר, בבית ישן מאוד, בקומה הנמוכה גר לו ילד קטן בשם דניה. ישר אחרי הבית התחילה שממה. על השממה היתה ערימת זבל גדולה.
דניה גר עם אמו. והיה לו כלב בשם דיק. דיק ודניה לעיתים קרובות שיחקו יחד. יותר לא היה לדניה עם מי לשחק. בבית הישן ליד ערימת הזבל הגדולה מזמן לא נשארו ילדים. כולם מזמן עברו דירה. ודניה עם אמו נשארו. לא היה להם כסף לקנות דירה חדשה.
הלוואי שאבא היה חוזר! אבא נסע לעבודה. רחוק רחוק..
בחלון שבחדר הקטן של דניה, דניה ראה עץ זקן. זה היה עץ אורן. הוא גדל פה עוד לפני, שהופיעה הערימת הזבל הגדולה. ואפילו לפני, שבנו את הבית. ופתאום על הענף נחת כוכב גדול.
הכוכב הזה נראה ממש ענק. הוא התמקם בנוחות על המחטים הארוכים והירוקים, וזהר בחושך.
דניה טיפה סגר את עיניו, והכוכב הגדול מצמץ.
דניה חשב:"זה כוכב כזה... אני אבקש משאלה... אני רוצה, שאבא יחזור. ואני רוצה לגור בבית חדש. והלוואי שיהיה לי חבר".
הכוכב הגדול עוד פעם מצמץ, ואז נעלם כאילו שלא היה.
"אוף..." ודניה התנשף.
... ובבוקר העירו אותו קולות מתלהבים.
דניה! אבא חזר!
בן! נו... אתה כבד! אבא חיבק את דניה וניסה להרים אותו. – הכול בסדר? איך דיק? שמח? אני מצאתי עבודה חדשה! ואבא התחיל לצחוק. אנחנו עוד מעט עוברים דירה. אנחנו נגור בעיר גדולה, בבית החדש והגבוה. נסתכל מהחלון על הגבעות. ומאחורי הגבעות, דניה,- ים!
דניה חיבק את אבא חזק חזק ועצם את עיניו. ואחר כך פתח עינים ומהר הביט בחלון. היה בוקר, היה אור. אבל על הענף של האורן שוב ישב כוכב...
